את ברק היכרתי מאוחר , מאוחר מדי לצערי. יום אחד התייצב בביתי נער ביישן וחמוד, הוא ביקש שאדריך אותו בעבודות הגמר שלו בבית-הספר האזורי גבעת-ברנר. אינני נוהג להדריך תלמידים צעירים. אבל מה לעשות את ברק לא היכרתי. אבל את מאיר אביו ואת בת-שבע אמו היכרתי גם היכרתי. הרי מילדות, במושב טירת-שלום גדלנו יחד, חווינו את אותן החוויות, עשינו ופעלנו את אותם פעלולים ותעלולים ואהבנו זה את זה וכך אנו עד היום פשוט אוהבים מאד זה את זה. ומשום מאיר ובת-שבע הסכמתי להדריך את ברק בעבודת הגמר. לאט לאט למדתי להכיר את הנער המופנם והעדין, את כושר ההתמדה,
את הדבקות הבישנית במטרה. למדתי להכיר את יכולתו להתמודד עם חומר לימודי שלא היה מוכר לו, ולהתמודד בהצלחה. ניסיתי ללמדו דרכי ביקורת וניתוח ואף שלא למד זאת מקודם הרי הצליח יפה לסגל לעצמו את התפיסה הביקורתית של הטכסט, של הנושא. גיליתי בו נער מוכשר ועדין וחששתי שכשרון זה יבוזבז אם יפול לידיים לא נכונות שכן חששתי שלא יעמדו נכון על תכונותיו, קיוויתי שברק יסיים את שרותו הצבאי וילך ויעמיק במה שהחל בו, בלימוד ובעיון תוך ישום. ידעתי שיהיה קשה לברק משום עדינותו ומשום העדר החוצפה שבו. כך נתחוור לי כאשר שמעתי על הציון בעבודת הגמר. היה ברור לי לחלוטין כי הגיע לברק ציון גבוה הרבה יותר ממה שקיבל, אך ברק "נפל" לידי מאד לא "טובות" לא מבינות. ידיים ועיניים שלא השכילו להבין את הדקויות, את האבחנות, את העדינות שבניסוחו. ברק היה עדין ולכן לא ערער. חבל החצופים, הגסים ועזי הפנים מצליחים יותר. קיוויתי שביום מן הימים אוכל לכוון את ברק בלימודיו הגבוהים, עקבתי אחרי מעשיו מאז נפרדנו, קיוויתי שהכל יגמר מהר וטוב, שהשרות הצבאי יהיה אפיזודה מעניינת אבל לא יותר מזה. שאת מרצו , כוחו, עדינותו ותבונתו ישקיע בבניה, ביצירה ובעיקר בעיצוב חברה יהודית טובה יותר, שווה יותר, יהודית יותר, קיוויתי שיעזור לבנות חברה של תבונה ועדינות, של אופקים רחבים, חסרים לנו בחורים המשלבים, עדינות, רוחב דעת ותבונה ונחרצות המעשה. חבל שהלך מאתנו לא שב, חבל, שכן שורת לוחמי התבונה והעדינות אינה מרובה. חבל לי מאד על ברק.
