זה מוזר מהמם וקר
אמר שלום ולא חזר.
כמו רוח טופחת על הפנים,
דמעה חיוורת שוטמת חיים,
עצבות או עצב צער הן מילים קטנות, בעיני כאילו שורות שחורות של אמתלות.
רק זיכרונות אופפים
את הדברים האבודים.
מבעד לחלון אשקיף לנוף מוזר,
אמר לי שלום ולא חזר.
אבוא אל הגבעה,
אראה אותם עומדים. שותקים סתומים,
דגים חיוורים קטולי קשקשים,
עומדים ומפרפרים.
השחור לא זע, גם לא נראה,
האדום מביט ממעל.
וכשארד מהגבעה ואביט אל מאחורי,
השחור יחנקני, יכה בי.
אבוא אל הגבעה,
אראה אותם עומדים, שותקים, סתומים,
וכך שנה אחר שנה.
Updated: Jun 5, 2022
כשנתבקשתי להעלות זיכרונות על ברק – התבוננתי בתמונות מחזורו בכתות א'-ג'. ובהרף עין כמו בסרט פלשבק עלתה לנגד עיני דמותו של ברק. דמות ילד תמים, שחרחר ויפה עיניים עם שער מבריק וביישן קמעה, כשחיוך תמידי מרחף על שפתיו.
לברק היה קסם אישי מיוחד במינו, ובקסמו זה רכש לעצמו חברים רבים. אי-אפשר היה לכעוס עליו אפילו כשאחר לשיעור בגלל שהיה שקוע במשחקי ספורט בחצר בית-הספר. זוכרת אני איך היה רץ לכיתה, כולו מזיע וחן של בישנות משתקפת מפניו. ומיד נשכח הכעס על האיחור וחיוך סלחני החזרתי לחיוכו.
חבר טוב היה – מקבל עליו תפקידים שונים וממלא אותם באחריות רבה, תלמידים בגיל זה אוהבים להתחמק ממשימות תורניות, אך לא ברק. תמיד מתנדב ומקבל על עצמו מטלות שונות "מחוץ לתורו". וכשפנית אליו: "ברק זה לא תורך" "אין דבר" היה עונה לי "לא קשה הדבר". וכאילו חתם קבע במילוי תפקידים אלה ובהתנדבותו, לכן אהוד היה על חבריו ומוריו.
חבל שלא הכרתיו בהמשך דרכו, בטוחני כי עם השנים כשהתבגר והפך לעלם – נשאר באופיו אותו הברק שכולנו הכרנוהו ואהבנוהו.יהא זכרו ברוך.
"... אני הולך לישון עכשיו, חולם על פגישתנו, ארץ-ישראל ?198 – איזה כיף שיהיה..."
כך קראתי במכתבך האחרון, דקות ספורות לפני שהתבשרתי בבשורת איוב – שנתך היא שנת עולמים.
ברק,
כשאני רואה את העולם כמנהגו נוהג, ואיך שכולם ממשיכים ללכת, נדמה לי שגם אנחנו נשוב לראות, בפגישה מרגשת שטוו געגועים.אני נזכרת בכל אותם רגעים שהיינו ביחד, בחיוך הרחב והמבט בעיניים, שומעת את המילים – כמוהן השתיקות – אומרות את הכל.
מתגעגעת אל לב שידע להקשיב, אל נפש שידעה לתת.
כל כך הרבה לקחת איתך בן-אדם, איך אתרגל לעובדה שאינך עוד בינינו?!
בשבילי לא היית! אתה עדיין, עם כל הדברים שאצרת בתוכך, מלווה אותי בדמותך הנהדרת, בצד הכאב שבאובדן.
אני ממשיכה ללכת, לראות, וללמוד, להגשים חלומות אותם חלמת גם אתה.
רק חלום אחד נותר בלי שחר – פגישתנו, ארץ-ישראל, והכיף שיהיה.
