יח' ד.צ. 02498

                                                                  19 דצמבר 1984

בת-שבע, מאיר, רויטל ואילת,

משפחה וחברים.

 

 ברק, בן למשפחת שרעבי, בן למשפחת כפר הנגיד, נהרג אתמול בלילה.  ברק בן לשלוש משפחות שקורותיהן שלובות זו בזו בעבר ובעתיד. ברק, טבעת חזקה בשרשרת הלוחמים הקושרת את כפר הנגיד ואת היחידה. טבעת מרכזית בצוות יורם, שבמסגרתו שרת את רוב שרותו הצבאי.

נער צעיר מתגייס ליחידה – לסיירת מטכ"ל – ואינו יודע את אשר יעמוד בפניו, את הנטל אשר יוטל על כתפיו.

הרבה לא ניתן לחשוף על שרותו של ברק ועוד פחות על שרותו בתקופה האחרונה, אך ברור לי,

שכאשר התגייס ברק ליחידה הוא לא ידע את אשר יעמוד בפניו.

הוא לא ידע, שברגע מסוים, כל עולה וכובד משקלה של מדינת ישראל יהיה מונח על כתפיו.

והנטל כבד מאד.

ברק לא חשש מהנטל ואף יכול לו ועוד יותר מכך. 

לקראת שחרורו הצפוי, בקשתי ממנו להישאר למשך שנה נוספת בשרות קבע ביחידה וזאת

לצורך ביצוע משימה מיוחדת. לאחר מחשבה קצרה, נענה לי ברק בחיוב. הוא לא חשש מהנטל – לא חשש מאחריות.

אתמול בלילה נהרג ברק.

הוא הותיר אחריו חלל גדול בליבנו.

הוא הותיר אחריו את הנטל, אותו על כולנו לשאת.

הוא הותיר אחריו נטל, שעתה עלינו לשאת לבד, שהוא הכרח קיומנו במדינה.

נטל שעלינו להשלימו כאשר ברק איננו עוד איתנו לשאתו.

בת-שבע, מאיר, רויטל ואיילת אנחנו אתכם.

כאבכם כאבנו.

אתכם במשא הכבד.

                                                             עמר בר-לב, סא"ל

                                                             מפקד היחידה.