Updated: Apr 23
קו-אופי זה מזכיר לי את הרצון להשיג אופנוע בכיתה י"א. לא היה עובר יום שלא היה מזכיר ומנדנד לאבא שהוא רוצה צעצוע זה. בכל דרך שקיימת היה מעלה את הטיעונים כדי להשיג את רצונו. הוא ידע שישיג את מבוקשו.
הוא אמר לי: "תראי שבסוף אשכנע את אבא והוא יקנה לי, את אבא קל לשכנע".באמת, אי-ההסכמה המוחלטת והנחרצת הלכה נפרמה ונחלשה עד שנעלמה, אמונה שיצליח להשיג מבוקשו ועקשנות בלתי-מרפה. לא היה מוותר ממאמציו בכל רגע שאבא נראה פנוי. פרשת האופנוע חזרה ועלתה בזמן שרותו ביחידה. עכשיו לא היה תלוי באבא פיננסית, אך היתה חשובה לו הבנה והסכמה עקרונית לרצונו זה.
זכור לי ויכוח על דבר עקרוני. הוא החליט וזהו , שום דבר לא יזיזו מדעתו: כאחות נעשיתי באופן חד-פעמי לשדכנית. קיבלתי את הסכמתו העקרונית להכיר את הבחורה. הם דיברו וקבעו להיפגש אצלי בדירה, אח"כ יצאו לבלות.
הוא אמר שהיא איננה בשבילו. אינה לטעמו ולפי הסגנון שהוא מחפש בבחורה. היו ויכוחים וניסיונות לשכנע אותו, שהוא צריך לנסות, לצאת ולהכיר ולא תמיד חייב לצאת מזה משהו. לא נחרץ, אין באמצע, אין יחסים ארעיים, אין להתפשר עם מה שיש באופן זמני. עדיף להישאר כך ולא תהיה לו חברה או מישהי שיצא עימה לבלות.
שאלתי אותו, מי היא בחורה לטעמו, לפי הסגנון שלו והוא נתן לי דוגמא של בחורה, משהו "זרוק", פשוט, חסר חומרניות בורגנית.
הבהילו אותו האודם על השפתיים, נעלי העקב ו"בגדי המשי".
דיברנו על המשך לימודים גבוהים.
ברק הביע את דעתו שלימודים הם דבר בלתי-נמנע ובאחד משלבי חייו הוא יצטרך לעמוד בכך, לא ידע באיזה תחום.
היה מודע לכך שאינו יודע את כיוונו ותחום התעניינותו האישי, מה גם שלא היתה לו כלל בגרות באנגלית. הוא ריאלי ביותר והדוגמא בהקשר לכך שהחליט לחתום שנה וללכת ללימודים צבאיים – אפילו יצטרך לדחות את הטיול לחו"ל.
ידע שאין לו מקצוע. לא רצה "להיסגר" במושב שאליו תמיד יוכל לחזור. ידע שהוא רוכש קלף בטוח ופותח לעצמו אפשרות תעסוקה אלטרנטיבית לחיים בעתיד. לכך נוסף גורם נוסף – התעניינות בשפה הערבית. עוד הרבה לפני שהיתה לו הצעה ללימודים אלה, הוא ביקש ממני מס' פעמים לרכוש עבורו מילון עברי-ערבי של ערבית מדוברת.
היה לו חוסר בידע השפה.
בעניין לימודים, היתה לנו שיחה בעניין אישי שלי. היה זה כאשר רק למדתי והבעתי את רצוני גם לעבוד בחוץ.
הוא הסכים ועודד, אמר: "ככל שאדם דורש מעצמו יותר, ככל שהוא פעיל בכמה מסגרות, הוא מגיע להישגים ותוצאות טובים יותר".
דיברנו הרבה על היחידה, כמו שהיה חשוב לו להתקבל, כך גם היה חשוב לו להמשיך ולהישאר בה עד הסוף.
בראשית דרכו ביחידה שוחחנו על מה יקרה אם הוא "יעוף". הוא אמר שזה אפשרי וקיווה מאד מאד שלא כך יקרה. הוא אמר שיש דברים שלא תלויים רק בו, יש גם עניין של מזל. ברק אמר שאם יעוף זה יהיה דבר קשה ביותר עבורו. יהיה לו קשה לקבל ולהשלים. אם בכל זאת דבר כזה יקרה הוא אמר שיסתדר. תמיד חוטפים כאלה ביחידות טובות אחרות.
מאוחר יותר, במהלך השירות, לא היו לנו שיחות מעין אלה. ברק הכיר את אופי היחידה, את אופיו שלו ואת יכולתו.
הוא ידע שהוא שקול בדעתו, הבהיר לי שדרושים לו עירנות ועין פקוחה לכל אורך הדרך. הוא ידע באיזה תחום הוא חלש יחסית (כמו ניווטים), ולכן דרש מעצמו יותר.
