שי אביטל מפקד היחידה לפני עומר

29.12.84

למשפחת שרעבי שלום!

קשה למצוא מילים שיביעו את צערי העמוק על אובדן יקירכם ברק.

למרות שבאופן טבעי מפקד היחידה מרוחק מפיקודיו בחיי היום יום, זכיתי ללוות ולהכיר את בנכם לאורך מסלול שרותו מיומו הראשון ועד שסיימתי את תפקידי.

כידוע לכם, שירת ברק ביחידה מפוארת, מיוחדת במינה. ביחידה נדרש מחייליה למצות מעצמם את כל הפוטנציאל האישי ולהשקיע מאמץ פיסי ונפשי רב על-מנת לסיים את המסלול ולהיות לוחם מן השורה.יחד עם זאת, משתדלים אנו לשמור על קשר אישי ואווירה השונה במעט מאווירה צבאית רגילה.

ברק עם חבריו לצוות, בפיקודו של יורם, סיים בהצלחה מסלול ארוך ומפרך זה שהכשירו להיות לוחם ביחידה, הכרתיו כבחור שקט וצנוע עם כוח רצון יוצא-מן-הכלל.

זוכר אני במיוחד תמונה מאחד מתרגילי הצוות המפרכים ביותר, בה אני רואה את ברק הלא גבוה, סוחב תרמיל גדול וכבד והולך והולך והולך ומטפס ואינו מוותר. בתרגיל אחר קשה מאד שבו הננו בוחנים בעיקר את אופיו ועמידתו הנפשית של הלוחם תחת לחץ, זוכר אני את ברק מתמודד בתבונה והנחישות עם הבעיות אותן הצבנו בפניו.

לצערי הרב הנני נמצא רחוק מכם פיסית – באמריקה, אך מחשבותי נושאות אותי אליכם ומבין אני את הסבל שעוברים ותעברו כל חייכם, כי אין ניחומים באובדן בן, אני לוחץ את ידיכם ומחזק במעט שניתן.

היו גאים בבנכם היקר!

שלכם שי.