מכתבים קצרים מאיילת לברק

אין לי את ברק,

אין לי אח.

הנה לפתע ביום אחד יש לי

אחים-חברים רבים ונהדרים,

שהם החלק החי והנושם של ברק.

איילת 1985

חברים לצבא,

אתם פה איתנו.

מגיע יום וכל אחד חוזר לחיי שיגרתו

ואף אנחנו בחיי שגרת הכאב והשכול.

והנה באחד הימים, וללא סיבה מיוחדת,

מגיע מכתב למשפחה מאחד החברים, והוא מזכיר לנו "הנה אנחנו איתכם

דואגים וחושבים עליכם גם כשרחוקים".

זה פשוט מרומם את הנפש.

איילת 1985

אחי ברק,

אנו נמשיך לחיות בלעדיך,

נמשיך לחיות ולכאוב את חסרונך,

גם כשנזדקן תמיד נזכור אותך

צעיר, יפה ומחייך.

איילת 1985

אם שאלותיך – ואין לך מענה,

דמעותיך, זעקותיך – ואין לך די בם.

וכי יכולה את אחרת?

איך תשתתקי ותחדלי לייסר עצמך?

יש טוב ויפה בחיים –

והם התשובה לשאלותיך.

חיים טובים ויפים עם בכי חרישי

וכאב עמוק ומתמשך,

אלו הם חייך אם.

איילת מרץ 1985

לחיות את המוות.

ברק איננו, לא אוכל לראותו עוד.

ואילו היום, ברק איתי בכל רגע,

בכל מקום – יותר מאתמול, מעכשיו.

חושבת, מרגישה אותו קרוב, קרוב.

ברק –

עולם גדול, ברור, חיוך טהור צנוע –

לא בבכי ובצער.

איילת 1985