יום ד' 23.12.81

ברק שלום!

    

כרגע דיברתי עליך עם אמא, קבלנו מכתב מהיחידה שלך, כל הבירבורי מוח. לאמא זה לא מוכר. בכלל כל השפשופים שאתם עוברים, המסעות, הקושי.  היא שאלה כמה מכתבים אני שולחת לך, אמרתי לה שגם היא תכתוב. היא אמרה שהיא לא יודעת מה לכתוב.  לא צריך להיות סופר כדי לכתוב מכתב.  אני מאמינה שזה יבוא עם הזמן. הרגעתי אותה שתמיד אני מוסרת ד"ש מכולם ומספרת.

לפעמים הבית נראה כזה ריק. חסר משהו, הפורום הרגיל שאתה רגיל לראות, לדבר, לריב, חלק מתמונה שמשהו חסר בה. כשאני הייתי בצבא זה היה אחרת ובכלל אין מה להשוות, מה שאתה עושה. אנחנו פה יושבים, אוכלים טוב, כל מה שיש בבית, ואתה ודאי באותו הרגע רץ, מרים אלונקות, חייל וכל מה שמשתמע מזה. אין דבר זה רק לשלוש שנים. בעצם מי יודע אולי יהיה לנו איש קריירה צבאית.

יש לי משהו קצת לא שיגרתי. שיר נחמד, בסופו רק אומר איך הוא נקרא, של נתן זך, מתאים לכל זמן, בעצם זה כבר ידבר אליך.

 

שבע פעמים אמר הזאב לגדי,

חדל, רק אחר כך טרף.

מה הכריח אותי להמשיך כך

אל מה שהלב נמשך.

מה הכריח אותי לנסות להפריד

בין מים למים.

שאי אפשר להפריד

ורק  בשמים.

הם נהפכים לאויר

בינתיים.

 

נשאר רק הלב, שביר

כדרכי.

וכל מה שלא עלה

בחכתי.

 

שם השיר "כשלון". לדעתי יש בו קטעים שמתאימים לכל מיני דברים שעוברים בחיים,  ביחוד בשלבי החלטה.

 

ברק אסיים להפעם, כמובן ד"ש מההורים, וכמובן מגוזלה, תמיד מקווים לראות אותך. 

 

אם חסר לך דבר מה תכתוב, הדואר ממש יעיל בזמן האחרון, תוך יומיים מגיע מכתב, כנראה שיטת המיקוד.

 

ברקי להתראות

איילת.

 

Please reload

מכתבים נוספים
Please reload