דברי פרידה של מאיר שרעבי אביו של סמ"ר ברק שרעבי ביום השבעה לנפילתו

הדברים נאמרו בבית-העלמין הצבאי בנס-ציונה ביום שלישי נר שביעי בחנוכה א' טבת התשמ"ה.

ברק יקירי.

מה נדהמתי כאשר נודע לי כי בדיוק באותה שעה שהדלקתי נר ראשון של חנוכה כבה אורך. בחג המסמל את גבורת ישראל נפלת, והצטרפת לשרשרת הלוחמים, הארוכה, בכל דורות ישראל. דלות שפתי כדי לבטא את גודל הכאב, ריקות ונבובות המילים אשר תאמרנה על קברך. נחבא אל הכלים היית והצנעת לכת אך לא התפשרת על דברים שהאמנת בהם. קראתי השבוע, מכתב שהגיע לחברך הטוב ביום ההשבעה בכותל, ובו כתבת: "ביום ההשבעה צילם אותי צלם של עיתון מעריב, ולמזלי הלא נעים פרסם את תמונתי בעמודו הראשון, מן הסתם הייתי מעדיף שתמונתו של אחר תהיה במקום תמונתי". כזה היה ברק, לא נשכח את החיוך שלך שהמיס את הלב. אהבת את הזולת ואת חבריך ואי אפשר היה שלא לאהוב אותך. עם מותך השארת חלל ריק בחיינו, נשארנו כואבים והמומים. לא רק בן היית לי ברק, חבר היית, יד ימין שנגדעה, תקוה שנגוזה.

הרבה שאיפות היו לי בחיי אך נבצר ממני להגשימן, ואותך ראיתי מגשים לאט ובביטחה את היעדים שהצבת לעצמך. לכן תמיד התגאינו בך, בחייך הלכנו זקופים וגאים, וכך נלך במותך, פצועים אבל גאים.

כך נאה לבן ולחייל כמוך, אשרי העם שבנים כאלה לו, אשר זוקפים את קומתו.

כשמתוך סקרנות שאלתי אותך מה מעשיך בצבא, ענית: "מה יתן לך אם תדע אבא?" מאז חדלתי משאלותי, ומעשיך נשארו חתומים. כשלמדת בתיכון חלמת להימנות בין הטובים שבלוחמי ישראל, וללא הרף הכנת עצמך לעמוד בשורה הראשונה. ידעתי שתצליח בכך. כי זו היתה מטרה שהצבת לעצמך ואשר ידעת להשיג.

לא במילים שדופות וריקות דברת על אהבת המולדת, אלא במעשים. כשחורשים את הארץ לאורכה ולרוחבה כשזיעה ניגרת על שביליה, אז נותנים הכל למענה.

ולמפקדי היחידה!

ברק הגיע ליחידה נער רך ונבוך, ועם הרבה הרבה רצון להצליח, בזכותכם ראיתי לאחר שלוש שנים גבר מחושל, עם בטחון עצמי רב ויכולת עמידה איתנה, הוא היה אומר לי: "אבא , אדם לא יודע מהו כושר העמידה הגופנית והנפשית שלו, ולאיזו יכולת מדהימה הוא מסוגל להגיע, את זאת למדתי ביחידה". את החומר הרך והטוב הפכתם לפלדה מחושלת מרוממת את הלב.

ולצוות יורם!

ברק אהב את היחידה וכל אחד מכם אהבת נפש. עקבתי אחריו במשך שלוש שנים. ראיתי כיצד כאב את כאב כל אחד מכם וכיצד שמח בשמחתו של כל אחד. אותו הדם זרם בכם. לגוף אחד הייתם. רק הורים של בן היחידה הגדולה הזאת יכולים לחוש זאת, ואנו נכווינו באש אחוות הלוחמים הזאת. ברק היה חלק מאתנו, ואתם חלק מברק. לכן אנו מרגישים כבני משפחה אחת, ודמותו של ברק משתקפת אלינו מכל אחד מכם. לכן נאהב אתכם כשם שאהבנו את ברק.

לא נשכח אתכם ואת היחידה ומפקדיה אשר אותם אהב.

עם מותך ברק נזדעזעו אמות ספי חיינו אל נשארו שלמים. אנו נמשיך להיות חזקים וכואבים, כי זאת הדרך אשר בה היית רוצה לראותינו הולכים.

יהי זכרך ברוך!

מכתבים נוספים