קובי

זה מוזר מהמם וקר

אמר שלום ולא חזר.

כמו רוח טופחת על הפנים,

דמעה חיוורת שוטמת חיים,

עצבות או עצב צער הן מילים קטנות, בעיני כאילו שורות שחורות של אמתלות.

רק זיכרונות אופפים

את הדברים האבודים.

מבעד לחלון אשקיף לנוף מוזר,

אמר לי שלום ולא חזר.

אבוא אל הגבעה,

אראה אותם עומדים. שותקים סתומים,

דגים חיוורים קטולי קשקשים,

עומדים ומפרפרים.

השחור לא זע, גם לא נראה,

האדום מביט ממעל.

וכשארד מהגבעה ואביט אל מאחורי,

השחור יחנקני, יכה בי.

אבוא אל הגבעה,

אראה אותם עומדים, שותקים, סתומים,

וכך שנה אחר שנה.