קונין צפורה מורה של ברק

כשנתבקשתי להעלות זיכרונות על ברק –  התבוננתי בתמונות מחזורו בכתות א'-ג'. ובהרף עין כמו בסרט פלשבק עלתה לנגד עיני דמותו של ברק. דמות ילד תמים, שחרחר ויפה עיניים עם שער מבריק וביישן קמעה, כשחיוך תמידי מרחף על שפתיו.

לברק היה קסם אישי מיוחד במינו, ובקסמו זה רכש לעצמו חברים רבים. אי-אפשר היה לכעוס עליו אפילו כשאחר לשיעור בגלל שהיה שקוע במשחקי ספורט בחצר בית-הספר.  זוכרת אני איך היה רץ לכיתה, כולו מזיע וחן של בישנות  משתקפת מפניו. ומיד נשכח הכעס על האיחור וחיוך סלחני החזרתי לחיוכו.

חבר טוב היה – מקבל עליו תפקידים שונים וממלא אותם באחריות רבה, תלמידים בגיל זה אוהבים להתחמק ממשימות תורניות, אך לא ברק. תמיד מתנדב ומקבל על עצמו מטלות שונות "מחוץ לתורו". וכשפנית אליו: "ברק זה לא תורך" "אין דבר" היה עונה לי "לא קשה הדבר".  וכאילו חתם קבע במילוי תפקידים אלה ובהתנדבותו, לכן אהוד היה על חבריו ומוריו.

חבל שלא הכרתיו בהמשך דרכו, בטוחני כי עם השנים כשהתבגר והפך לעלם – נשאר באופיו אותו הברק שכולנו הכרנוהו ואהבנוהו.יהא זכרו ברוך.

 

Please reload

מכתבים נוספים
Please reload