שולמית (אמא של טובי)

שובל, 8.12.85

לבת-שבע ומאיר היקרים ולכל המשפחה.

לכל משפחה שכולה ועונת הצער שלה. עם בוא האביב והתעוררות של כל צמחי השדה לחיים רעננים ומלבלבים, אני מרגישה ביתר-שאת את אבדן החיים הצעירים של הבן שלנו. אבידע שנפל באפריל, חודש האביב. כך בוודאי אתם מרגישים והרגשתם עם התקרב החורף וחודש דצמבר, בו נפל ברק שלכם.

הכאב והעצב, שהם הצללים שמלווים אותנו תמיד, מעמיקים עוד יותר ביום הזיכרון. רציתי מאד להיות אתכם ביום הקשה הזה. בצר לנו אנו נאחזים בכל שביב של יחס אנושי חם ואמיתי. אך בדיוק היום מגיעה אחותי אלי מדרום-אפריקה, ופשוט אין באפשרותי לעזוב אותה לנפשה.

האמינו לי אהיה אתכם בעלותכם לבית-הקברות, ואהיה אתכם כשתעלו בשיר ובסיפור את זכר ברק.

לא אשכח לעולם את הרגע המחריד בו נפגשתי עם טובי אחרי שנודע לי שברק נהרג, בכיתי ורעדתי ונאחזתי בו להרגיש שהוא אכן על-ידי. נפילתו של ברק היתה לי כל-כך מוחשית שכל חושי התבלבלו וזמן רב חלף לפני שמצאתי איזון לסערת נפשי.

אני מחבקת ומאמצת אתכם אל ליבי. יותר לצערי – לא ניתן לעזור, ראינו, עם כל שברון הלב, שהחיים נמשכים.

שלכם, באהבה, שולמית

(אמא של טובי)

מכתבים נוספים