top of page
Search

קובי

  • barak-sharabi
  • Oct 24, 2014
  • 1 min read

זה מוזר מהמם וקר

אמר שלום ולא חזר.

כמו רוח טופחת על הפנים,

דמעה חיוורת שוטמת חיים,

עצבות או עצב צער הן מילים קטנות, בעיני כאילו שורות שחורות של אמתלות.

רק זיכרונות אופפים

את הדברים האבודים.

מבעד לחלון אשקיף לנוף מוזר,

אמר לי שלום ולא חזר.

אבוא אל הגבעה,

אראה אותם עומדים. שותקים סתומים,

דגים חיוורים קטולי קשקשים,

עומדים ומפרפרים.

השחור לא זע, גם לא נראה,

האדום מביט ממעל.

וכשארד מהגבעה ואביט אל מאחורי,

השחור יחנקני, יכה בי.

אבוא אל הגבעה,

אראה אותם עומדים, שותקים, סתומים,

וכך שנה אחר שנה.

 
 
 

Recent Posts

See All
העקשנות של ברק

קו-אופי זה מזכיר לי את הרצון להשיג אופנוע בכיתה י"א. לא היה עובר יום שלא היה מזכיר ומנדנד לאבא שהוא רוצה צעצוע זה. בכל דרך שקיימת היה...

 
 
 
יום ג' 5.1.1982

ברקולי שלום! היום העשרה בטבת – החומות נפלו, זהו צום לכל הצמים. לי בכל אופן לא התקיימו הלימודים, האוניברסיטה דתית. מה שלומך חיילון, התחלת...

 
 
 
יום ד' 23.12.81

ברק שלום! כרגע דיברתי עליך עם אמא, קבלנו מכתב מהיחידה שלך, כל הבירבורי מוח. לאמא זה לא מוכר. בכלל כל השפשופים שאתם עוברים, המסעות, הקושי....

 
 
 
רשימת מכתבים
bottom of page