לילך כלב – מהמושב

ברק איננו.

פתאום הכל כל כך קטן לעומת המוות של ברק.

שוב, כמו בכל פרידה: דווקא כשברור לך שהכל צריך עכשיו להיעצר – באופן מצחיק או מפחיד הכל ממשיך, היום כל-כך חם והאוטובוס נוסע, ואתה יכול לחוש את גופך, להיוכח שוב בהוויתך, כשבעצם היה ברור לך שצריך היה להיות אחרת.

קשה להבין שזה לא כפי שחשבת. שכל המעשים, והמחשבות וההתנהגויות מתקיימים רק בזכות העובדה שהם מובילים בחגיגיות למקום כלשהו. כמה מחריד לראות שכל אלה חורגים ופורצים מהמעגל שעד עתה נראה לך הנכון והברור, חורגים וממשיכים להם כאילו מנותקים, ומונעים בכוח הגיון חדש.

למוות יש מין כוח העושה לצחוק את הכל – כמו ג'וקר במשחק קלפים המנצח את כולם.

אך גם לג'וקר ההיגיון שלו הצריך להכתיב לנו כיצד לנהוג: במקום לנהוג כפי שאנו מרגישים, במקום לחדול אנו – הכל ממשיך לזרום ולכן גם עלינו לזרום הלאה.

לזרום קצת שונה אמנם, בנתיב אחר, במהירות אחרת, כשבכל אחד מאיתנו מוטבע רסיס קטן של זיכרון ואהבה, תמיד.

מכתבים נוספים