חגי אלסטר

                                                                עומר 28.2.85

בת-שבע, מאיר, איילת ורויטל.

מאז המקרה הנורא איני יכול "לסגור יום" ללא כל מיני מחשבות על התקופה שיצא לי להיות עם ברק.

ברק היווה לגבי הצוות, בעצם מסוף פלדת אימונים, אחד כזה שחייבים לשים לב אליו כל הזמן, כיוון שתמיד היה לו מה להגיד בכל מיני ויכוחים ולא רק לו להגיד אלא לנו לשמוע. הוא נחשב בעינינו לשקול ורק לעיתים רחוקות אני זוכר אותו נכנס למן קיצוניות שבגללה היו לנו ויכוחים.

שבועיים לפני המקרה דיברתי עם חברתי על הצוות והתחלתי שופך את הלב על נושא היחסים בצוות. אני זוכר, והיא תעיד, שאמרתי לה על אחד שאני לא מסתדר איתו, על אחר שאני לא מסמפט, על זה שהוא תחמן, על זה שתמיד עוזר, על הרציניים יותר ועל הרציניים פחות ועל אחד אמרתי "שאם יש מישהו בסדר בצוות אז זה ברק".

בכל אחד אתה מוצא את המעלות והחסרונות שבו ואצלנו בצוות זה די התאפיין הרבה פעמים דווקא בחסרונות, ואילו אצל ברק זה היה בעיקר המעלות.....עכשיו הצוות התפרק, כל אחד הולך לו לדרכו, מי ללימודים, מי לחו"ל ומי לביתו ואת זיכרו של ברק נמשיך לשאת עימנו כל הזמן.

 הלך לכם לאיבוד בן נהדר ולנו חבר הכי הכי יקר.

 

Please reload

מכתבים נוספים
Please reload